תמונת רקע

שבוע שוס: פרשת ויצא ואוכל לבן

שוס יצאת כשר / שבוע שוס: פרשת שבוע ומתכון  / שבוע שוס: פרשת ויצא ואוכל לבן

איך מגדירים בגרות? המילון מגדיר- בוגר, בשל, מפותח. אני חושבת שמרביתנו מגדירים בוגר באופן סובייקטיבי. ישנן שתי דרכים נפוצות בקרב החברים הפחות או יותר “בוגרים” שלי. ישנה הבגרות האידיאליסטית וישנה הבגרות הצינית. ישנה את זו שסוברת שבגרות קשורה לחוכמה וניסיון שנרכשו לאורך זמן. מנקודת מבט זו, האדם הבוגר הוא אחד שלמד מכל מה שקרה לו, ופיתח מערכת שעונה על כל השאלות שלו ומדריכה איך לחיות. פלוס מינוס. ישנה את חברתה, המתפכחת. זו שסוברת שהיו הרבה חלומות ועכשיו הגיע הזמן להסתפק במציאות ומגבלותיה.

האם בגרות קשורה לחוכמה ואיך מתבגר יעקב בפרשה

אז איפה אני? האם בגרות קשורה בחוכמה? או האם האדם הבוגר הוא זה שלמד לחיות חיים מעשיים וזהירים, ללא אידיאלים וחלומות אוטופיים? בפרשת השבוע, פרשת ויצא, יש לנו הזדמנות לקרוא על התבגרותו של יעקב אבינו. החלק מתחיל עם חלום, חלום הנשגב. לקראת האמצע של החלק, יעקב חולם שוב, הפעם על האדמה, חלום מעשי.

החלום הראשון של יעקב, הנשגב, רואה סולם המושרש היטב באדמה אך מתפשט לשמים. הפרשנים תופסים אותו כסמל דמיוני מפואר של היחסים בין האדם לאלוהים, ואת הפוטנציאל של העבר להתחבר עם העתיד. אבל אז, יעקב עובד עבור דודו לבן. הוא עסוק בעניינים ארציים; לדבריו, “הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני”(לא, מ), והוא חולם שוב, “ויהי בעת יחם הצאן ואשא עיני וארא בחלום והנה העתדים העלים על הצאן עקדים נקדים וברדים” (לא, י).

אם החלום השני של יעקב היה מסתיים בנקודה זו, היינו יכולים להגיד שהוא התבגר במובן השני, הציני. החלום הראשון שלו היה נשגב; אבל החלום השני שלו לא נגמר עם החזון על העזים, במקום זאת, מלאך נראה לו ואומר כי הוא, המלאך, הבחין בחלומו של יעקב, {יג} “אנכי האל בית אל אשר משחת שם מצבה אשר נדרת לי שם נדר עתה קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך”. המלאך בחלום הוא החלק הטוב של יעקב עצמו, החלק שמבין שהסביבה של לבן השפיעה על חלומותיו.

איך ממשים חלומות והאם כדאי לוותר עליהם?

המלאך בחלום ממשיך ואומר כי הוא מייצג את הקב”ה וכי הגיע זמנו של יעקב לעזוב את הארץ הזאת ולחזור לארץ מולדתו. הגיע הזמן שהוא יהיה בוגר במובן הראשון. הגיע הזמן שישיב לעצמו את החלום הראשון שלו ויעשה כל שביכולתו כדי להפוך את החלום הזה למציאות. יעקב מגיע לבגרות אמיתית כאשר הוא מחליט לא להיכנע לפיתוי להתפשר על החלום המקורי שלו. במקום זאת, הוא לומד, והשיעור הזה נמסר לו על ידי הקב”ה בכבודו ובעצמו, שאסור לו להיכנע לחלומות ארציים, לזנוח אידיאלים ישנים. הוא לומד שהוא יכול לחזור לחלום נעוריו. והוא לומד לא רק שהוא יכול לחזור הביתה, הוא חייב לחזור הביתה.

מוס חלבה לבן וחלומי שמסמל את ההתבגרות שלי

ואיך זה קשור לאוכל? הדבר תורה הכבד הזה שיצא לי. הדבר הראשון שעשיתי הוא לעזור לאמא שלי עם קינוחים לארוחת שבת. אי שם, בשנות השמונים, בעודי מקציפה ריצ’ לארוחת שבת, פיתחתי את מוס החלבה. אז הוא לבן, כמו אחד ממניעי העלילה בפרשה. והוא טעים שחבל על הזמן.

מצרכים

1/2 כוס טחינה גולמית

חצי כוס סילאן

מיכל גדול (500 מ”ל) שמנת מתוקה 32 אחוז / שמנת צמחית

להגשה – שערות חלבה ופקאנים (אופציה)

אופן ההכנה

מערבבים בקערה את הטחינה והסילאן עד לאיחוד.

מקציפים את  השמנת לקצפת יציבה ומאחדים עם תערובת הטחינה בעדינות.

משטחים בתבנית (עדיפות לחד פעמית) 22*17 או גודל דומה

ואם רוצים מפזרים למעלה שערות חלבה ופקאנים.

בתיאבון, שבוע שוס ושבת שלום!

 

 

אין תגובות

פרסם תגובה

למענה מיידי