תמונת רקע

שבוע שוס: פרשת השבוע פלוס

שוס יצאת כשר / חדשוס  / שבוע שוס: פרשת השבוע פלוס

מנת השבוע של שוס היא קורטוב של פרשת השבוע עם הקשר לאוכל. תמו להם החגים, ועכשיו אנחנו בשוס ממתינים לשגרה שתכה בנו, ועוד שבת בפתח. במעבר הזה, מקודש לקודש לחול, מאכילה בחוץ (בסוכה, במסעדה, ערבי חג אינסופיים אצל חברים, בקידוש שמחת תורה בבית הכנסת עם יותר אלכוהול מהרגיל) אנחנו חוזרים הביתה. אנחנו, שמסעדות כשרות הן לחם חוקנו, שמחפשים כל הזמן את הדבר הבא, חוזרים לחום שרק בית יכול לספק והיום, ברוח פרשת השבוע, אופים חלה. כמה שהיינו רוצים למצוא את החלה המושלמת, לקנות אותה ולהביא אותה הביתה, זה פשוט לא עובד אותו הדבר. יש דברים שנקנים (בסוג של) ייסורים. אומרים שאין לחם בלי תורה אז נביא קודם את התורה ואחריה תבוא החלה. שתיהן מתוקות וטעימות. דבר התורה באדיבות שחר פטל, האיש והאגדה.

מבט לבראשית: מאכילה במסעדות כשרות לאכילת עפר?

מהו הסוד הטמון בקללת האדם הראשון שגורש מגן עדן, ואיך הוא קשור לחיים שלנו?

”ולאדם אמר, כי…תאכל מן-העץ, אשר ציוויתיך לאמור לא תאכל ממנו, ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה, כול ימי חייך. וקוץ ודרדר, תצמיח לך, ואכלת את-עשב השדה. בזיעת אפיך, תאכל לחם”. תחילה קללת האדם היא על אכילת אדמה (בעיצבון תאכלנה), אחר כך מדובר על אכילת עשב השדה, ורק לבסוף מדובר על אכילת לחם. זה כבר מעלה קושיה. ראשית, לא ידוע לנו על בני אדם האוכלים דרך קבע אדמה, ובנוסף אם הקללה היא על אכילת עשב, מדוע מגיעים ללחם בסוף? פרות למשל אוכלות עשב עד היום.

מדוע הקללה מגיעה לאכילת לחם, ולא עוצרת באדמה?

מסתבר שהקללה הזו, היא אולי בעצם ברכה, וגם טומנת בתוכה סוד לאדם. האדם עומד לפני כניסתו אל תוך עולמנו, עולם המעשה. בגן עדן הכל היה עשוי ומוכן. לא עוד. בפני האדם יעמדו מכשולים ואתגרים רבים, או כמו שאומר הפסוק ‘קוץ ודרדר’. לעיתים האמביציה אינה בשיאה והאדם ידשדש לו בקו האדמה (”יאכל חול”) ופשוט לא יצליח להתרומם. הפסוקים שלנו מלמדים שגם זה ‘בעבורך’ (ארורה האדמה *בעבורך*..בעצבון תאכלנה). למה? כי לעיתים דווקא טעם החול ידחוף את האדם להבין, שעליו להיאבק ולהתעלות מעליו. גם אם בשלב העליה הראשון יצטרך לאכול את.. עשב השדה. זהו אולי רק עשב, מאכל לבהמות, אך בשדה, דהיינו תוצר של מאמצי האדם. והוא כבר אינו אדמה. ויותר מכך, בחירת האדם להמשיך ולהתאמץ, בחירה יום יומית שלא לחזור לאדמה, יכולה להביא איתה את ‘בזיעת אפיך תאכל לחם’. יידרש מאמץ, זיעת אפיים, אך ה’לחם’ יגיע. לפום צערא אגרא. כגודל המאמץ, כך גודל השכר. בהשקעה מתאימה ובהתמדה, יכול האדם ליצור את גן העדן הפרטי שלו, גם בעולם המעשה. רגליו ניצבות ארצה וראשו מגיע השמימה.

 מלחם לחלת קינמון: כיפי עם טוויסט (קרדיט – jewlish)

 המצרכים לבצק

3.5 כוסות קמח

2 ביצים (+1 לזיגוג החלה)

2 +1/4 כפיות שמרים יבשים

3 כפות דבש

1/3 כוס שמן זית

1 כפית מלח

2/3 כוס מים חמימים

המלית

1/3 שמן קנולה

3/4 כוסות סוכר חום

1.5 כפית קינמון

קורט מלח

אופן ההכנה

  1. בסרטון, החלה נאפתה על גבי משטח. אפשר לאפות באותה מידה גם בקערה.
  2. מנפים את הקמח לקערה ויוצרים גומה במרכז.
  3. לגומה מוסיפים: ביצים, שמרים, שמן, מלח, חצי מכמות המים. מערבבים עם מזלג או בידיים. מוסיפים את יתרת המים.
  4. לשים במשך שבע דקות ידנית או במיקסר.
  5. מתפיחים במשך כשעה במקום חמים.
  6. בעוד הבצק תופת מערבבים את מלית הקינמון.
  7. מחממים תנור ל 190 מעלות.
  8. מחלקים את הבצק ל – 3, מרדדים כל חלק לריבוע.
  9. מפזרים את הקינמון על כל ריבוע. משאירים קצה לא מרוח של 2-4 סנטים על מנת שיהיה קל לגלגל.
  10. מגלגלים כל ריבוע לנקניק וקולעים חלה. מברישים בביצה את החלה הקלועה.
  11. אופים כשלושים דקות.
  12. מוציאים מהתנור

מתכון זה אינו מצריך הפרשת חלה (מפרישים מ- 1.2 קילו קמח ומעלה) אך ניתן להכפיל ב- 3 ולהגיע לכמות עליה מברכים.

בתיאבון ושבת שלום!

 

 

 

אין תגובות

פרסם תגובה

למענה מיידי