תמונת רקע

שבוע שוס – לפרשת נח

שוס יצאת כשר / חדשוס  / שבוע שוס – לפרשת נח

פרשת נח – האוכל מאכיל את אוכלו

פרשת שבוע עם מזון לגוף ולנשמה, מאת קובי אריאלי

הסיסמא שלנו בשוס היא יצאת כשר ובדרך כלל אנחנו מסקרים את סצנת המסעדות הכשרות, היציאה הכשרה מחוץ לבית. שבת, אפילו בשבילנו, היא קודש לאוכל הביתי. הפעם, ניסינו מתכון ממסעדה בה היינו פעם ונזכרנו בפרשת נח. פרשת נח, היפה והציורית בפרשיות התורה, היא אבן דרך בהתפתחות האוכל האנושי: נח הצדיק, שבמסירותו משמר את כל מיני החי בעולם על פי הציווי האלו-הי, זוכה לבונוס מיוחד מייד לאחר המבול. להבדיל מאדם הראשון הצמחוני, לו הותרו לאכילה רק צמחים, לנח ולבניו הותר גם לאכול מן החי, בשורת הסתייגויות מגבילות: שחיטה, איסור דם ועוד.

הרבה נכתב על היתר זה, שאכן על פי רוב הדעות הפרשניות הוא פרס שהוענק לנח בעקבות הקרבתו למען החיות. מה שמעניין הוא, שהיתר זה מגיע מייד לאחר תיאור מקיף על מסירותו העצומה של נח לספק לבעלי החיים את אכלם. הפסוקים ממצים מעט, אבל חז”ל אינם חוסכים במילים:

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ:

שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ שֶׁעָשָׂה נֹחַ בַּתֵּבָה לֹא טָעַם טַעַם שֵׁנָה,

לֹא הוּא וְלֹא בָּנָיו,

לֹא בַּיּוֹם וְלֹא בַּלַּיְלָה,

שֶׁהָיָה עָסוּק לָזוּן אֶת הַנְּפָשׁוֹת שֶׁהָיוּ עִמּוֹ.

יֵשׁ בְּהֵמָה שֶׁהָיְתָה אוֹכֶלֶת בְּשָׁעָה אַחַת בַּיּוֹם,

וְיֵשׁ בִּשְׁתַּיִם,

וְיֵשׁ בְּשָׁלוֹש,

וְיֵשׁ בְּאַרְבַּע,

וְיֵשׁ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה,

וְיֵשׁ בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל לַיְלָה,

וְיֵשׁ בִּקְרִיאַת הַגֶּבֶר.

וּמָה הָיָה מַאֲכִילָן?

כָּל מִין וָמִין לְפִי שֶׁהָיָה לָמוּד:

תֶּבֶן לִגְמַלִּים,

זְמוֹרוֹת לְפִילִים,

שְׂעוֹרִים לַחֲמוֹרִים,

חֲצוּבוֹת לִצְבָאִים,

זְכוּכִית לְנַעֲמִיּוֹת.

פַּעַם אַחַת שָׁהָה נֹחַ לָזוּן אֶת הָאֲרִי וְהִכִּישׁוֹ וְיָצָא צוֹלֵעַ,

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: “וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ” (בראשית ז, כג) – שֶׁהָיָה גּוֹנֵחַ וְכוֹחֵחַ דָּם מִטֹּרַח הַבְּהֵמוֹת וְהַחַיּוֹת.

מדוע איחר נח דווקא במזונו של האריה?

מישהו (מצאתי בשם הרב ש. גנוט ותודה לו) הסביר זאת בדרך יפה: נאמר בעמוס (ג, ד) “הֲיִשְׁאַג אַרְיֵה בַּיַּעַר וְטֶרֶף אֵין לוֹ הֲיִתֵּן כְּפִיר קוֹלוֹ מִמְּעֹנָתוֹ בִּלְתִּי אִם לָכָד”. ומסביר רש”י: “כשאריה אוחז טרף, דרכו לשאוג ואינו שואג אלא אם כן לכד. כך גם נאמר בגמרא (ברכות לב, א): “אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר”.

כל בעלי החיים נוהמים, מייללים, נובחים, גועים ומשמיעים קולות כשהם רעבים, אך האריה, מלך החיות, שותק עד שימצא את טרפו. כל בעלי החיים משוועים בקולותיהם לדבר מאכל, אך האריה שותק עד שהוא מוצא את מזונו. רק אז, כשמאכלו נמצא ומונח לפניו, הוא ישאג ויתן את קולו.

לאור זאת הדברים מובנים היטב. נח האכיל את בעלי החיים שדרשו ממנו בקולותיהם לאכול. הוא נע לפי קולות בעלי החיים והבין שהם דורשים מזון. אך האריה ישב ושתק. נח היה סבור שהאריה שקט, כיון שאינו רעב, ולכן איחר את מזונו. אך לאמיתו של דבר, השקט של האריה דוקא מוכיח על רעבונו ולא על שובעו, כיון שאריה שואג רק כשהוא שבע, מתוך מציאת הטרף, מתוך קופה של בשר…

צודק האריה. המבינים בבשר מייללים מעונג אחרי האוכל, ולא לפניו. ולרגל הבשורה המדהימה שמותר לנו לאכול בשר, מצורף מתכון ביתי ופשוט לנתח כתף בצליה איטית מלווה בפטריות ויין אדום.

נתח כתף בצליה איטית מלווה בפטריות ויין אדום

המצרכים

נתח כתף בקר (5) בינוני
חרדל
ראש שום כתוש
מלח גס
פלפל שחור גרוס
כוס יין אדום
חבילה פטריות שמפיניון
חבילה פטריות פורטובלה
2 בצל חתוך גס
שמן זית

הוראות הכנה

בקערה נפרדת מערבבים חרדל שום מלח פלפל שמן זית, מורחים את הנתח, מעסים ומניחים בתבנית.
לחוד מטגנים את הבצל, כשמקבל צבע מוסיפים את הפטריות חתוכות לרבעים ומאדים יחד כ10 דקות עד רבע שעה.
מצמידים את הפטריות והבצל המאודים לנתח כמו כיפה.
מוסיפים את היין לתבנית. אוטמים טוב. אופים שעתיים וחצי – שלוש על חום 170 מעלות.
פורסים רק אחרי קירור

אין תגובות

פרסם תגובה

למענה מיידי